מעבר לתוכן עצמו, יש לי תבנית לא מתוכננת שכמעט כל כתבה במאגר הזה נופלת לתוכה. זו לא נוסחה נוקשה, אבל היא כן הצורה שהמחשבה שלי נוטה להתארגן בה — וכדאי להכיר אותה, כדי לדעת מתי לסטות ממנה בכוונה.
פסקת מסגור בפתיחה
כל כתבה נפתחת במשפט או שניים שאומרים למה הדף הזה קיים ולמי הוא מיועד, לפני שנכנסים לתוכן עצמו. זו לא הקדמה מנומסת — היא נועדה לענות מיד על "למה אני קורא את זה", כולל, לפעמים, הודאה שזו טיוטה ראשונית שעוד תתפתח.
כותרות משנה שמובילות רעיון אחד כל פעם
במקום פסקה ארוכה שעוברת בין כמה רעיונות, אני מפרק כל רעיון מרכזי לכותרת משנה משלו. זה כופה עליי לדעת בדיוק מה הנקודה של כל קטע — אם קשה לי לתת לו כותרת קצרה, סימן שהרעיון עוד לא ברור מספיק כדי לכתוב אותו.
רשימה כשמדובר בפעולה, לא ברעיון
כשהתוכן הוא הדרכה מעשית — שלבים, כלים, החלטות — אני עובר לרשימת תבליטים במקום פרוזה. פרוזה מתאימה לרעיון שצריך להיבנות בהדרגה; רשימה מתאימה לדברים שאפשר לבצע בכל סדר או לחזור אליהם כרשימת בדיקה.
ציטוט סוגר בסוף
כמעט כל כתבה מסתיימת במשפט מופרד בבלוק ציטוט — לא סיכום של מה שנאמר, אלא תזכורת אחת, קרובה יותר לתחושת בטן מאשר למסקנה מנוסחת. זה התפקיד של הפסקה האחרונה: לא לחזור על התוכן, אלא להשאיר אותו מהדהד.
תגיות ותאריך, לא בשביל הקורא
כל כתבה נושאת תגית או שתיים ותאריך עדכון — לרוב לא בשביל מי שקורא עכשיו, אלא בשבילי בעוד חצי שנה, כשאני צריך להחליט אם משהו עדיין רלוונטי או דורש עדכון. "טיוטה ראשונית" היא תגית לגיטימית לגמרי, ולפעמים החשובה מכולן.
תבנית טובה היא כזו שאפשר לשכוח שהיא קיימת — היא אמורה לפנות מקום לתוכן, לא לדרוש תשומת לב לעצמה.