הכתבה הזו היא ניחוש מושכל על מה שבאמת מנחה אותי כשאני כותב — לא כללי סגנון שהמצאתי במיוחד, אלא ניסיון לשים מילים על משהו שכבר קורה באופן טבעי בכל טקסט שיצא לי. כמו ברשימת ערכים מובילים, זו נקודת פתיחה שאני אתקן ככל שאחיה איתה.
כותב כדי לחשוב, לא כדי להרשים
המטרה של הכתיבה שלי היא קודם כול להבהיר לעצמי מה אני חושב, לא לנסח משהו שיישמע חכם. זה אומר משפטים קצרים על פני משפטים מפותלים, ומילה פשוטה על פני מילה מרשימה. אם משפט דורש קריאה שנייה כדי להבין אותו, הוא כנראה לא בשל.
אמת לא נוחה על פני ניסוח חלק
אני מעדיף לכתוב את הדבר כפי שהוא, גם אם זה פחות מסודר או פחות מחמיא, על פני ניסוח שמחליק מעל הפינות. זה נובע מאותה עמדה שעומדת מאחורי "אמת" כערך — הסקרנות שלי לגבי העולם מתחילה מהצורך לדעת מה באמת קורה, לא מה נעים לכתוב.
מסגור דרך "לא X, אלא Y"
כשאני רוצה להסביר רעיון, אני נוטה קודם לשלול את ההבנה השגויה או הנפוצה שלו, ורק אחר כך לומר מה הוא כן. "לא תיאור מצב רוח רגעי, זו נקודת המוצא" או "לא מרשמים סגורים, אלא שאלות טובות" — הצורה הזו עוזרת לי (ולקורא) להבחין בין מה שנשמע נכון על פניו לבין מה שאני באמת מתכוון אליו.
שמות פרטיים זרים נשארים באותיות לועזיות
כשאני כותב בעברית, שם של מוצר, מותג, או מונח זר ספציפי נשאר באותיות לועזיות (לטיניות) — לא מתועתק לעברית. זה שומר על השם קריא ומזוהה בבירור, ונמנע מתעתיק פונטי מגושם. זה לא חל על מילים שכבר התאזרחו בעברית לגמרי (כמו "מייל" או "אינבוקס") — רק על שמות פרטיים ספציפיים של דברים זרים.
כותב בגוף ראשון, עבור העצמי העתידי
כל טקסט במאגר הזה נכתב קודם כול עבורי — כדי לשמור על רעיון שאני חוזר אליו, לא כדי ללמד קהל. זו הסיבה שהכתיבה היא אישית וישירה, בגוף ראשון, ולא במרחק אקדמי. אם זה שימושי גם למישהו אחר, מצוין, אבל זה לא הקהל שאני כותב אליו קודם.
שאלות פתוחות במקום מרשמים סגורים
גם כשאני כותב הדרכה מעשית, אני מנסה להשאיר מקום לקורא לגלות את התשובה בעצמו, ולא לתחוב לו מסקנה מוגמרת. זה אותו עיקרון חינוכי שמנחה אותי מול הילדים ובסדנאות — קבלה שמגיעה לפני כל ניסיון לשנות משהו, גם כשמדובר רק במשפט על הדף.
אם משהו כאן לא מדויק, זה בדיוק הסימן לערוך אותו — לא סימן שהכתיבה נכשלה.