השאלה ששאלתי
שאלתי אותו שאלה פשוטה שהעסיקה אותי: למה רוה"מ מוקף באנשים בעייתיים מוסרית? זו לא שאלה רטורית — באמת רציתי להבין איך זה קורה שאדם אחד, בעמדה כזו, מוצא את עצמו שוב ושוב מוקף בדמויות שקשה לקרוא להן נקיות.
"האם אתה היית שורד?"
במקום לענות, הוא החזיר לי שאלה: האם אתה היית שורד? ולא הסכים להרחיב. נשארתי עם השאלה הזו תלויה באוויר, בלי הסבר — וזה בדיוק מה שגרם לי לחזור אליה שוב ושוב.
החתיכות החסרות
לימים הוא השלים את החתיכות החסרות. ההסבר שלו היה בערך כזה: במצב הסיאוב הנוכחי בישראל, רוה"מ נאלץ להתעסק בסוגיות אפורות מוסרית — ואף חמור מכך — מדי יום. לא מדי פעם, לא במקרים חריגים, אלא כחלק מהשגרה של התפקיד. ובגלל זה הוא חייב להאציל את הסוגיות האלה לסביבתו, כדי להידבק בהן כמה שפחות בעצמו.
במילים אחרות — הקִרבה לאנשים ה"בעייתיים" היא לא תקלה אקראית, היא מבנה. כשההתעסקות היומיומית עצמה מלוכלכת, מישהו צריך לגעת בה. וההיגיון של השורד הוא לדחוף את המגע הזה החוצה, אל מי שסביבו, כדי שהוא עצמו יישאר נקי ככל שאפשר.
למה קשה שיהיו רק אנשים נקיים
המסקנה שנשארתי איתה: כל עוד ההתעסקות כל כך מלוכלכת, קשה מאוד שסביב מקבל ההחלטות יהיו רק אנשים נקיים. לא כי אין אנשים נקיים, אלא כי אדם נקי לגמרי נוטה שלא לגעת בדיוק בסוגיות שהמערכת הזו דורשת שמישהו כן יגע בהן. השאלה "האם אתה היית שורד?" היא בעצם הטענה הזו בצורתה החדה ביותר.
יש כאן שאלה נפרדת, גדולה בהרבה — למה ואיך המצב הגיע לכאן, ומה בכלל אפשר לעשות כדי לשנות אותו. את זה אני מנסה להתחיל לפרק בסיאוב. אבל גם לפני שעונים עליה, ההסבר הזה מציב מראה לא נוחה: קל לשפוט את מי שמקיף את עצמו באנשים בעייתיים, וקשה יותר לשאול מה המערכת שבתוכה הוא פועל בכלל מאפשרת.
"האם אתה היית שורד?" זו לא תשובה, זו שאלה שמסרבת להיסגר — ובדיוק בגלל זה היא לא עוזבת.