שני חלקים של Windows שרוב האנשים לא מגדירים בכוונה — שורת המשימות והיסטוריית ה-Clipboard — הופכים לכלי ניווט מהיר ברגע שמסדרים אותם פעם אחת. שניהם עונים על אותה שאלה: איך לצמצם את המרחק בין "אני צריך את X" לבין "X נמצא לפני".
לנקות את שורת המשימות
שורת המשימות שמגיעה מותקנת מראש מלאה בקיצורים שלא ביקשתם — תוכנות שהותקנו מראש, קיצורים שהצטברו עם הזמן. הצעד הראשון: להסיר (קליק ימני ← "בטל הצמדה משורת המשימות") כל מה שלא משתמשים בו בפועל. הצעד השני: להצמיד (Pin) רק את מה שכן פותחים כל יום, בסדר קבוע שנשאר יציב. הסדר הזה לא קוסמטי — הוא מה שהופך את הקיצור הבא לאפשרי.
Win + מספר: לקפוץ ישר לאפליקציה
ברגע שיש סדר קבוע של אפליקציות מוצמדות, Win+1
קופץ ישר לאפליקציה הראשונה בשורה, Win+2 לשנייה,
וכן הלאה — בלי עכבר, בלי לחפש. ההתנהגות המדויקת שימושית לדעת:
אם האפליקציה לא פתוחה, הקיצור פותח אותה; אם היא פתוחה עם חלון
אחד, הוא קופץ אליה; ואם יש לה כמה חלונות פתוחים, לחיצה חוזרת
עוברת ביניהם. אחרי כמה ימים זה הופך לזיכרון שרירי — אין צורך
לחשוב "איפה הדפדפן", האצבע כבר יודעת שזה Win+1.
היסטוריית Clipboard עם פריטים מוצמדים
ברירת המחדל של Windows זוכרת רק את הדבר האחרון שהעתקתם.
הפעלת היסטוריית Clipboard (הגדרות ← מערכת ← לוח גזירים ←
הפעלת "היסטוריית לוח הגזירים") משנה את זה: Win+V
פותח רשימה של ההעתקות האחרונות, ואפשר להדביק כל אחת מהן, לא
רק את האחרונה.
הפרט השימושי ביותר בתוך התפריט הזה הוא היכולת להצמיד
(Pin) פריטים ספציפיים כך שהם לעולם לא יימחקו מההיסטוריה,
לא משנה כמה עוד מעתיקים אחריהם. זה הופך את Clipboard מרשימה
זמנית לספריית קטעים קבועה: קישור לחדר Zoom או
Google Meet קבוע, מספר טלפון
שמזינים הרבה, כתובת, נוסח תשובה שחוזר על עצמו — כל דבר שצריך
שוב ושוב זמין בלחיצת Win+V, בלי לחפש אותו מחדש
בכל פעם.
שורת משימות מסודרת וספריית Clipboard קבועה הן אותו רעיון בשני מקומות: מה שמשתמשים בו הרבה צריך להיות במרחק לחיצה אחת, לא בחיפוש מחדש בכל פעם.